מטמון ב-WordPress בהסבר פשוט — ארבע שכבות ומה כל אחת עושה

מטמון פירושו לשמור תוצאה שכבר חושבה, כדי לא לחשב אותה שוב. באתר WordPress יש ארבעה מקומות שבהם זה קורה, והבלבול ביניהם הוא מקור נפוץ לתקלות מסוג «עדכנתי ולא רואים».

שכבה 1 — מטמון דפדפן

השרת אומר לדפדפן: את הקובץ הזה אתה יכול לשמור אצלך לחודש. בביקור הבא הדפדפן לא מבקש אותו בכלל. זה מה שגורם לביקור שני באתר להרגיש מיידי.

מתאים לקבצים שלא משתנים — תמונות, גופנים, CSS, JS. לא מתאים לעמודי HTML, כי אז מבקר חוזר יראה תוכן ישן ואין לכם דרך לנקות את המטמון שיושב במחשב שלו.

Cache-Control: public, max-age=31536000, immutable

שכבה 2 — מטמון עמודים (החשובה ביותר)

התוצאה המוכנה של עמוד נשמרת כקובץ, והבקשה הבאה מקבלת אותה ישירות — בלי PHP ובלי מסד נתונים. זה ההבדל בין 600 מילישניות ל-40.

מה שחייב להיות מוחרג ממטמון עמודים:

• עגלת קניות, צ׳קאאוט ועמוד החשבון בחנות.
• כל עמוד שמוצג אחרת למשתמש מחובר.
• תוצאות חיפוש ועמודים עם פרמטרים אישיים בכתובת.

שכבה 3 — מטמון אובייקטים

שומר תוצאות של שאילתות למסד הנתונים בזיכרון. ברירת המחדל של WordPress שומרת אותן רק למשך הבקשה הנוכחית; מטמון אובייקטים מתמשך שומר אותן בין בקשות.

ההשפעה מורגשת בעיקר במקומות שמטמון עמודים לא מכסה: לוח הבקרה, משתמשים מחוברים, וחנויות. באתר תדמית קטן זה כמעט לא ירגיש.

שכבה 4 — OPcache

לא קשור לתוכן בכלל, אלא לקוד. PHP מקמפל כל קובץ לפני שהוא מריץ אותו; OPcache שומר את התוצאה המקומפלת בזיכרון. זו הגדרה ברמת השרת שאין סיבה לכבות אותה, והיא נותנת שיפור חוצה-אתרים בלי שום סיכון.

שלושת המצבים שבהם מטמון מזיק

1. עדכנתם תוכן ולא רואים שינוי. הפתרון: ניקוי אוטומטי בשמירה, ולא הסתמכות על זיכרון של מישהו ללחוץ «נקה מטמון».
2. שינוי עיצוב שלא נקלט, כי קובץ ה-CSS נשמר בדפדפן עם אותו שם. הפתרון: חתימת גרסה בשם הקובץ.
3. תוכן אישי שדלף בין משתמשים. הפתרון: החרגות נכונות, כמו שפורט למעלה.

מה נכון להפעיל, לפי סוג אתר

באתרים שרצים אצלנו שלוש השכבות שאינן תלויות תוכן דלוקות מהרגע הראשון, והניקוי מתבצע אוטומטית בעדכון — כך שאין מצב של «עדכנתי ולא רואים».